היה כל כך חם אתמול, אבל בכל זאת דחפתי את עצמי והלכתי לפגישת נר-אנון. כמובן שהתעודדתי כשחברה  טובה, שגם היא לא הגיעה לקבוצה הרבה זמן, התקשרה ואמרה לי שהיא מגיעה לפגישה.
קיבלנו חדר חדש שהרבה יותר נעים לקיים בו את הפגישות מאשר במקלט שהיה לנו לפני כן - והאווירה הכללית במתנ"ס הרבה יותר נעימה. גם יש מזגן! ועכשיו אני נזכרת שקניתי תפוחי אדמה במכולת שליד המתנ"ס ומרוב ההתרגשות מהפגישה, שכחתי את השקית בחדר... איזה באסה...

שמחתי עד מאוד שהחברות דוברות הרוסית נעזרו בחומר שמצאתי באינטרנט. הן גם מצאו במקום אחר את החוברת הכחולה ברוסית  וכבר מתכננות במרץ פתיחת קבוצת נר-אנון ברוסית. תשמעו המון משפחות דוברות רוסית זקוקות לתוכנית אבל לא מגיעות בגלל קשיי שפה - אז לפי ההתרגשות של החברות הרוסיות אצלנו בקבוצה, אני מאמינה שאו-טו-טו תיפתח קבוצה ברוסית.

דיברנו על המשמעות של נר-אנון בחיים שלנו ואספר כאן בכנות שהרבה זמן לא הגעתי לקבוצה, לא חשבתי על התוכנית ולא חשבתי על הצעדים. למזלי התוכנית מאוד יקרה לליבי אז "רק" דחיתי את החזרה לפגישות... דחיתי ודחיתי אבל הזמן טס. ומשום כך אני מאוד מתחברת ל"רק להיום" של האנ.איי מה-16 באוגוסט:

"המצב הרוחני שלנו לעולם לא קבוע; אם הוא לא גדל, הוא דועך. אם אנו דורכים במקום, התהליך הרוחני שלנו יאבד את התנופה שלו. בהדרגה, הגדילה שלנו תואט ואז תיעצר ותנוע לאחור. הסובלנות שלנו תיעלם; הרצון שלנו לשרת אחרים ייעלם; המחשבה שלנו תצטמצם ותנעל. תוך זמן קצר נהיה שוב במקום בו היינו בהתחלה: נהיה מסוכסכים עם כל העולם ולא נוכל לסבול אפילו את עצמנו. הברירה היחידה שלנו היא להשתתף באופן פעיל בתוכנית שלנו, תוכנית של גדילה רוחנית".

התחלקתי בקבוצה ודיברתי על הקשר שלנו לאותה תוכנית ולאותם הצעדים שלמעשה עובדים המכורים שלנו. למה אנחנו עובדים את אותם צעדים? למה אנחנו זקוקים לאותה תוכנית? הרי אנחנו לא השתמשנו בסמים. אז כאן כל העניין - הבעייה של המכור היא לא הסמים והבעיה שלנו היא לא המכור. המכורים "בורחים" דרך הסמים ואנחנו "בורחים" - דרך המכור -  והבריחה שלנו היא ממה שאנחנו מרגישים. אנחנו לא רוצים להרגיש את מה שאנחנו מרגישים. ולא רק שאנחנו לא רוצים להרגיש - קשה לנו להכיל רגשות של אנשים אחרים. אני מצטערת שזו התחושה שקיבלתי בפגישה אתמול בערב - אני אישית עמוסה מבחינה רגשית - כבד לי ואני רוצה לבוא ולפרק את מה שמכביד עליי בחדר המיועד לשם כך. מעציב אותי שיש התנגדות מצידם של מספר חברים בקבוצה להתקרב למקומות רגישים ולרוב יותר נוח להם להמשיך ולהתנהל על המכור. כמה התרגשתי ושמחתי כשחברה התחברה להתחלקות שלי ואמרה שהיא מזדהה ואח"כ עוד חברה - זה היה בשבילי כמו אוויר לנשימה. יצאתי מהפגישה בהרגשה מצויינת.  אני זקוקה לתוכנית ולדרך ואני זקוקה לחברות שמלוות אותי בדרך שלי. יהיה בסדר, אני בטוחה. 

עדיין לא התקבלו תגובות לידיעה