למדתי בחיי עם המכור שתוכניות כלשהן עלולות להשתנות בכל רגע, ושהחוקים משתנים בהתאם. פיתחתי חוסר אמון עמוק באנשים ובדברים, מאחר ולא יכולתי לסמוך על שום דבר.

כתוצאה, התפתח אצלי ההרגל לנצל כל הזדמנות מבלי לחשוב בהיגיון. מאחורי ההתנהגות הזו עמדה תחושה של ייאוש: "מוטב לחטוף את ההזדמנות עכשיו - ייתכן ולא תהיה עוד אפשרות כזו". נר-אנון מלמדת אותי גישה חדשה: אני אוכל לחיות “כל יום ביומו". האפשרות בידי לבסס את הברירות שלי על מה שתחושותי אומרות לי שטוב עבורי היום, ולא על חששותיי ממה שאפסיד מתישהו בעתיד. עלי “לחשוב” לפני שאגיב על הפחדים שלי, ולזכור"לפעול בניחותא".

כשיש לי תחושה שהיום לא אוכל לבצע משהו, עם זאת יש לי אמונה שתהיה לי הזדמנות נוספת לבצוע אם אכן זה חשוב. זה לא מצב של עכשיו או בכלל לא, הכל או לא כלום.

“יש הנחייה עבור כל אחד מאיתנו, אם נקשיב בענווה, נשמע את המלה המתאימה…העמד את עצמך באמצע הפלג של העוז והתבונה הזורמים אל חייך. ואז, ללא מאמץ, תתקדם אל האמת ושביעות-רצון מושלמת"

עדיין לא התקבלו תגובות לידיעה

לפני שגיליתי את נר-אנון, נהגתי לעיתים קרובות לנצל את בעיותיהם של אחרים כדי להתעלם מההתחייבויות שלי. אהבתי את הדרמה של המשברים של הזולת, ודיברתי עליהם בכל הזדמנות. חיי נראו לי יותר ויותר מחוסרי משמעות, והבעיות שלי - מטופשות.

לכן, כשהגעתי לנר-אנון, היה לי קשה מאוד להתמקד בעצמי. כשבאתי לפגישות, רציתי לדבר על המכור, אבל אף אף אחד לא התעניין בזה. כולם שאלו אותי שאלות עלי - איך אני הרגשתי, מה אני עשיתי, מה אני רציתי.

גיליתי שהתעניינתי באחרים באופן מוגזם, משום שהייתה לי הערכה עצמית נמוכה. המאמצת שלי עזרה לי להבין שכאשר התנהגתי כאילו חייו של הזולת חשובים יותר מחיי, גרמתי נזק לעצמי. היה עלי לשים קץ להתנהגות הזו באם רציתי ללמוד להעריך את החוויה שלי. ההתמקדות בעצמי הייתה תחילתה של יצירת ערך עצמי. זה דרש תרגול, אבל בעזרת התמיכה שקיבלתי בפגישות, התחלתי להרגיש יותר בנוח. למדתי לדבר על עצמי ולתת חשיבות ותוקף לתחושות, להישגים ולדאגות שלי.

“אנחנו מדברים על התפקיד שמילאנו ביצירת בעיותינו, ואיך אנחנו משנים את גישותינו ואת דפוסי התנהגותנו כאשר אנו מיישמים את תוכנית נר-אנון בחיינו" 

תגובות (1)

כל כך ניסיתי ללמוד את ההתנתקות. החיים עם מכור פעיל היו מביכים, ורעיון ההתנתקות היה מעורפל. המכור שבחיי היה מאלה שלא ישנים שינה עמוקה, כמעט בכל לילה הוא היה נופל מן המיטה. מאחר וחשבתי זאת לתפקידי, הייתי עוזרת לו תמיד להיכנס למיטה. אחרי שהשתתפתי במשך זמן מה בפגישות נר-אנון, לילה אחד, פשוט פסחתי מעל גופו, נכנסתי למיטה, ואותו השארתי על הרצפה. בפגישת נר-אנון הבאה, הודעתי בתרועת ניצחון: “סוף סוף למדתי את ההתנתקות!” ענו לי: “טוב ויפה, אבל לא בדיוק לזה התכוונו. אנחנו התכוונן להתנתקות עם אהבה".

יצאתי מן הפגישה הזו עם הבנה חדשה שיישמתי אותה בפעם הבאה שיקירי נפל מן המיטה. כאשר מצאתי אותו על הרצפה שוב לא עזרתי לו להיכנס למיטה. אבל כיסיתי אותו בשמיכה לפני שפסחתי מעל גופו ונכנסתי למיטה. השבילי, זאת הייתה התנתקות עם אהבה.

“התנתקות היא לא בידוד, היא גם לא צריכה להישאר ממוקדת בלא לאפשר את ההתנהגות החולניתשל העבר. התנתקות היא לא חומה; היא גשר שבעברו השני נר-אנון יכולה להתחיל גישה חדשה לחיים וליחסי אנוש בכלל"

עדיין לא התקבלו תגובות לידיעה

לפני נר-אנון, לא הבנתי את ההבדל שבין מה שהיה מענייני ומה לא. הרגשתי שעלי לדאוג לכל הסובבים אותי ולטפל בהם, עד שלא יכולתי לסבול זאת יותר. בדרך כלל המשכתי לנהוג כך עד שחליתי גופנית, הגוף שלי ניסה לומר לי להקדיש תשומת לב לצרכים שלי, אבל אני עדיין לא הקשבתי.

נר-אנון עוזרת לי “להקשיב וללמוד” מהגוף, מהנשמה ומהכוח העליון שלי. כיצד אני עושה זאת? אני מנסה לערוך ביקורת עם עצמי. האם אני במצב של “עייפות, זעם, בדידות או רעב?” אם כן, עלי להפסיק את מה שאני עושה ולהקדיש מספיק זמן לטיפול בצרכים שלי.

אם אשים לב למסרים שניתנים לי, אצליח ביתר יעילות להתנתק ממצב העניינים של אחרים, אם לזה באמת אזדקק. בשבילי, זהו בסיס לשלווה.

“אל תקשיב לידידים כאשר הידיד אשר בקרבך אומר ‘זאת תעשה!’”

עדיין לא התקבלו תגובות לידיעה