לאחרונה היה לי ויכוח עם משהו שאני מחבבת. הוא העיר לי כמה הערות, באורח יותר מדי פומבי, על עודף המשקל שלי, מה שמאוד לא מוצא חן בעיניי. לאחר מכן, כשאמרתי לו שנפגעתי, הוא התעקש שהוא לא עשה משהו לא טוב - שהוא אמר את האמת, ולכן לא הייתי צריכה להיפגע.

כמה פעמים בעבר, אני צדקתי, עם אותו טיעון, מעשים לא יפים שעשיתי, או שהתערבתי בעניינים לא לי? יותר מדי פעמים; במיוחד במשך הימים בהם המכור שלי עדיין השתמש. אני טענתי שאחרי הכל, אני צדקתי: המכור הרם את חיינו, והיה זה מתפקידי לומר זאת-הרבה פעמים.

אני לומדת להשתחרר מן הודאות שלי לגבי מה שאנשים אחרים צריכים לעשות. בנר-אנון שמעתי שאומרים כך: “נוכל להיות או צודקים, או מאושרים". אינני חייבת לעצב את אף אחד שיהיה כמוני. אם אקבל עזרה, אוכל ליישם את הסיסמה:"חייה ותן לחיות".

“אלוהים, כשאנו טועים, עשה שנהיה מוכנים להשתנות. וכשאנו צודקים, עשה שיהיה קל לחיות אתנו". 

עדיין לא התקבלו תגובות לידיעה

מפליא כיצד הגישה שלי כלפי הזולת נוטה לחזור אליי כמו כדורסל שקופץ בחזרה מלוח התמיכה. חוסר הסבלנות שלי כלפי אחרים, מוליד חוסר סבלנות כלפי עצמי וכלפי עולמי. כשהתנהגותי עם הזולת אינה טובה, אני נעשה הגנתי לגבי עצמי ומצפה מן האחרים להתנהג לא יפה אתי. כמו כן, כשאני מקבל את הזולת ללא תנאים, אני מרגיש שכל עולמי נעשה יותר בטוח.

לכן, יהיה לטובתי אם אתנהג אל הזולת כפי שהייתי רוצה שיתנהגו אליי. אני מנסה לדמיין שדבריי ומעשיי מכוונים אליי, מפני שבסופו של דבר אני בדרך כלל מקבל את מה שאני נותן לזולת.

אם אני לא מרוצה עם מה שאני מקבל, רצוי שאחטט במעשיי. אולי זה לא יהיה זהה, אבל גיליתי שמה שלא מוצא חן בעניי אצל האחרים, זה משהו שלא מוצא חן מעניי אצלי. גם ההפך הוא הנכון; מה שאני מעריץ אצל אחרים, משקף סגולה שאולי נמצאת גם אצלי.

“למרות שאנו נוסעים בכל רחבי העולם בחיפוש אחריי היופי, עלינו לשאת אותו בקרבנו, אחרת לא נמצא אותו"!  

עדיין לא התקבלו תגובות לידיעה

ביום קיץ חם, ברחתי לחוף הים הקרוב. בשכבי שם עם הלימונדה שלי, הסתכלתי בכל האנשים שספגו את קרני השמש. כמה אנשים שיהיו שם על החוף, תמיד תהיה מספיק שמש בשביל כולם.אז הבנתי שאותו הדבר היה נכון גם לגבי אהבתו והנחייתו של אלוהים. כמה אנשים שיבקשו את עזרתו של האל, תמיד יש מספיק בשביל כולם. בשבילי, שהאמנתי שאף פעם אין די זמן, כסף, אהבה, או כל דבר אחר, אלו היו חדשות מדהימות.

המודעות הזו עמדה למבחן בפגישת נר-אנון, כשמישהו דיבר על הכוח העליון שלו, תוך אהבה אישית ועוצמה שתאמו לשלי. חשתי כאילו האינטימיות הזו עם אלוהים, תשאיר פחות אהבה עבורי. אך לדעתי ההפך הוא הנכון. לעיתים קרובות יש לי הרגשה של קרבה גדולה יותר אל אלוהים, כשאחרים מספרים עד כמה הכוח העליון שלהם דואג להם, היום אנסה לזכור שיש מספיק אהבה עבור כולנו.

“אנחנו יכולים ללמוד לנצל את כוחו העצום ואין-סופי של אלוהים, באם נהיה מוכנים להיות מוכנים להיות ערים תמיד לקרבתו של האל".

עדיין לא התקבלו תגובות לידיעה

אני זוכרת בברור מילים פוגעות שאחרים היו אמרים לי. ביקורת הייתה מקפיצה אותי. גיחוכים מאחורי הגב היו מגבילים אותי גופנית למשך ימים. אף פעם לא עלה בדעתי שאלו היו התעוללויות, או שהמלים הקשות לא היו נכונות. נראה לי שכולם ידעו עד כמה אני טעיתי, והזהות שלי הייתה כבולה בסבך של בושה. הערך העצמי שלי ירד לתחתית.

ואני, גם כן התנהגתי באכזריות כלפי הזולת.נהניתי מאוד לתקוף את אופיו של מישהו אחר בנוכחות חברים. הרגשתי יותר טוב לגביי עצמי לכמה דקות-אבל לא לטווח ארוך, ורק על חשבון אחרים. הרכילו אף פעם לא העשירה את אופיו של אף אחד.זה היה רק תרוץ למנוע תשומת לב ממני.

“כשזורקים עליך מלח, זה לא יכאב לך, אלא אם כן יש מקומות רגישים בגופך". 

התנהגות לא נאה של מישהו אחר, איננה סיבה שאוריד את הרמה שלי בשביל התנהגותי. כשאקבל על עצמי את האחריות על מעשיי. בלא שים לב למעשיהם של אחרים, אהיה למישהו שאוכל להתגאות בו. כשארגיש טוב לגבי עצמי. יהיה לי הרבה יותר קל לא לקחת עלבונות באופן אישי.

עדיין לא התקבלו תגובות לידיעה