שמעתי לעיתים קרובות שהאושר בא מבפנים, ושברוב המקרים, אני יכולה להיות מאושרת באותה מידה שאחליט להיות מאושרת. בכל זאת, לעיתים קרובות האושר חולף ועובר. מובן לי שלא מציאותי הוא לצפות להיות מאושר כל הזמן. אבל אני חושבת שאצליח להשיג מטרה זו לעתים יותר קרובות, אם אהיה בעלת מחויבות לגבי ההחלטה שלי להיות מאושרת. במקום זה, אני בוחרת באושר ואחרי כן נוטשת את החלטתי ברגע שמופיע רק רמז של בעיה. עד כמה יכולה מחויבותי להיות עמוקה אם אאפשר אפילו למכשולים הקטנים ביותר לגזול ממני את הרגשת הרווחה שלי?

על מחוייבות צריך לעבוד; זוהי משמעת. כשאני מגיעה להחלטה מסויימת, עלי לשאול את עצמי מה אני באמת רוצה, והאם אני מוכנה לעבוד למימושה. קשה להפסיק עם הרגלים ישנים. אם יש לי הרגל ישן של תגובה לבעיות בכך שאני מרגישה כקורבן חסר-ישע, עלול להיות לי קשה לעמוד בהחלטתי להיות מאושרת. לפעמים, שנוי גישה עוזר: אולי אוכל לראות את הבעיות כהזדמנויות להיות יותר מחויבת לגבי הברירות שעומדות לפניי. במלים אחרות, כל מכשול יכול לעודד אותי לעמוד על כך שאני באמת מתכוונת לכך-אני באמת רוצה להיות מאושרת.

תזכורת להיום: כשאני בורחת ודובקת בהחלטה מסויימת, אני מלמדת את עצמי שלהחלטות שלי יש משמעות, ושאני ראויה לאמון. היום יש לי הזדמנות להיות מחויבת לגבי אחת מהחלטותיי.

תגובות (1)

נר-אנון היא תוכנית רוחנית שאינה מבוססת על שום דת מסויימת, ושום אמונה דתית אינה נדרשת. החופש הזה הוא חשוב לאלה מאיתנו שהחוויות הדתיות שלהם בעבר היו פחות מנפלאות. הסכנה מן הרוחניות היא לאו דווקא פילוסופיה מסויימת, או קובץ חוקים מסויים; פירושו של דבר הוא, שקיים כוח גדול מאיתנו שאנחנו יכולים לתת בו אמון. לא משנה אם נקרא לו כוח עליון, “אלוהים", “הנחייה טובה ומסודרת", “אללה", “היקום", או כל שם אחר; חיוני להחלמתנו שנגיע לאמונה בכוח גדול מאיתנו (הצעד השני). כל זמן שלא נגיע לאמונה זו, לשאר הצעדים לא תהיה משמעות.

הכוח העליון הזה יכול להיות קשור לחשמל שמפעיל את האורות ואת המכונות של ההחלמה שלנו. לא מן ההכרח שנבין בדיוק מה הוא חשמל, על מנת שנהנה מן השימוש בו - כל מה שעלינו לעשות הוא ללחוץ על כפתור!

“כשנגיע לבסוף להבנה עמוקה שבעיותינו גדולות מכדי להיפתר על-ידינו …אם נהיה מוכנים לקבל עזרה מכוח עליון; לא יהיה עלינו להיות איתן לבד"

עדיין לא התקבלו תגובות לידיעה

חוצב אבנים יכול להכות בסלע תשעים ותשע פעמים ללא תוצאות הנראות לעין. אין אפילו סדק על פני השטח. אבל עם המכה המאה, הסלע נבקע לשניים. לא המכה האחרונה היא שגרמה לכך, אלא כל מה שקדם לה.

אותו הדבר נכון לגבי ההחלמה בנר-אנון. אולי אנחנו עובדים על קבלת העובדה שהתמכרות היא מחלה, לומדים להתנתק, או נאבקים ברחמנות עצמית. אולי אנחנו הולכים לקראת מטרה מסויימת במשך חודשים מבלי להשיג תוצאות ברורות, ומשתכנעים שאנו מבזבזים את זממנו. אבל אם נמשיך ללכת לפגישות, אם מתחלק עם אחרים במאבקים שלנו, אם נחיה כל יום ביומו, אם נהיה סבלנים עם עצמנו, אנחנו עשויים לגלות ביום אחד שהשתננו, כאילו בין לילה. לפתע אנו מגלים שהשגנו את הקבלה, את ההתנתקות, או את השלווה אותן חיפשנו. אולי התוצאות התגלו לפתע, אבל אנחנו יודעים שכל אותם חודשים של אמונה ועבודה קשה, אפשרו את השינויים.

"השתדל להיות סבלני כלפי עצמך וכלפי משפחתך. לקח הרבה זמן למחלת ההתמכרות להשפיע על כל אחד ואחד, וייתכן שייקח זמן רב עד שכולם יחלימו"

עדיין לא התקבלו תגובות לידיעה

אני לומדת לזהות את האשליות שגורמות לי לאבד את השליטה על חיי. רציתי לחדול מלשלוט באנשים ובנסיבות, אבל ככל שניסיתי ביתר עקשנות, כך הרגשתי יותר ויותר שאני דופקת את הראש בקיר. ואז מישהו העיר לי שאני לא אוכל לוותר על משהו שלא היה לי. אולי כדאי שאוותר על האשליה של השליטה. אחרי שהבנתי שניסיונותיי להפעיל כוח היו מבוססים על אשליות, היה לי יותר קל "לשחרר ולאפשר לאל".

יש לי אשליה נוספת שיש לי בתוכי חלל גדול ושעליי למלא אותו בעצמי במשהו מבחוץ. קניות כפייתיות, מערכות יחסים כפייתיים, השתדלות לפתור את כל הבעיות של הזולת – אלו הן כמה מן הדרכים בהן ניסיתי למלא את החלל. לאמיתו של דבר, הבעיה היא ריקנות רוחנית שיש למלא אותה מבפנים. רק כאשר הבחנתי דרך האשליה שאני הייתי בחסר, ושנזקקתי לחפש את שלמותי מחוצה לעצמי, רק אז הבנתי שהתחלתי להחלים.

"...על ידי כך שבני-אדם ישנו את הגישות המחשבתיות הפנימיות שלהם, הם יוכלו לשנות את ההבטים החיצוניים של חייהם". William James

תגובות (3)