אחרי שהייתי פרק זמן בהחלמה, לקחתי בידי את החוברת “תוכנית להתקדמות", המדריך של נר-אנון לעריכת חשבון נפש נוקב וחסר פחד (צעד ארבע) הייתי ער מאוד לפגמים הרבים שבאופיי, והשתוקקתי להשתחרר מן השליטה שהייתה להם עליי. אבל לא ציפיתי לכל-כך הרבה שאלות אודות התכונות הטובות שבאופיי.

פעמים רבות נתבקשתי להכיר בתכונות החיוביות שלי. זה היה מתסכל! למה לבזבז זמן על משהו שכבר עובד? תכונות אלו לא עזרו למנוע את החיים הבלתי נסבלים שהיו לי; לכן מובן מאליו שהן היו שוות הרבה. המאמץ שלי טען שיש לי משהו ללמוד מן ההתנגדות שלי לקטע הזה בצעד ארבע. הוא באמת צדק.

ברבות הימים הבנתי שאותן תכונות הן הייסודות עליהן נבנים חיי החדשים והבריאים יותר. סירובי להכיר בהן מקטין את הערך העצמי שלי. ככל שאמשיך לראות את עצמי כאדם חולה, מסכן וחסר תקווה, לא אצטרך להשתנות.

ידעתי שהייתי מוכן לשפר את הרגשתי לגבי עצמי. אזרתי כוח, וערכתי רשימה של כל התכונות החיוביות שיכולתי למצוא בי. מאז הרגשתי הרבה יותר טובה לגבי עצמי.

“כל התקדמות צריכה לצמוח מזרע של הערכה עצמית"

עדיין לא התקבלו תגובות לידיעה

תמיד הרגשתי שהשימוש של אהובי הייתה הטלת דופי איומה בי; וחששתי מפני מה שיחשבו אנשים. יום אחד הוא אמר לי שהוא רוצה להתפכח. הייתי במצב רוח מרומם במשך יום אחד, עד ההילולה הבאה שלו. אז הייתי הרוסה.

אחרי כמה חודשים, אהובי הלך סוף סוף לאנ.איי. כעבור יומיים, השימוש החל מחדש.

הדבר החשוב ביותר שלמדתי מאז בנר-אנון הוא, שלא ייתכן שהרווחה שלי תהייה תלויה במצב שימושו של המכור. התנהגותו איננה משקפת אותי, היא משקפת את מחלתו. עם זאת, ההתנהגות שלי משקפת אותי, ואני חייבת לעצמי שאשים לב למה שהוא אומר לי. עליי לדאוג לעצמי. עליי לקבל את העובדה שהתמכרות היא מחלה שניתן לרסנה, אך לא לרפאה. מכורים רבים מנסים להתפקח כמה פעמים לפני שהם נעשים ממש מפוכחים; אחרים לא מצליחים לעולם. חיי חשובים לי יותר מדי מכדי לבזבז את זמני בצפיה להחלטותיו של מישהו אחר, אפילו כאשר זה מישהו שהוא מאוד יקר לי ואהוב עליי.

“נר-אנון עזרה לי למקד את תשומת לבי במה שאוכל לעשות בקשר למצבי, במקום להתרכז במה שאני חשבתי שהמכור היה צריך לעשות. אני הייתי זו שהייתי צריכה לקבוע עמדה"

עדיין לא התקבלו תגובות לידיעה

יום אחד קיבלתי טלפון מחבר חדש בנר-אנון. שוחחנו קצת, ואז הוא שאל אותי אם אהיה מוכן להיות המאמץ שלו. הייתי המום! מעולם לא ציפיתי שמישהו יבקש ממני! הרגשתי בו-זמנית, ענווה ואסירות תודה נלהבת.

אבל האם התקדמתי מספיק כדי לתת עזרה למישהו אחר? האם יש לי מה לתת? לרגע תקף אותי פחד, אבל אז זכרתי שהוא לא ביקש ממני להושיעו, אלא רק לעזור לו; ושהדוגמה והניסיון שלי עשויים להוביל אותו להחלמה שלו.

אני יודע שהכוח העליון שלי מביא לחיי אנשים שיכולים לעזור לי להתקדם. לכן התפללתי תפילה קצרה, בה ביקשתי שאהיה ראוי למשימה, ועניתי שיהיה לי לכבוד להיות המאמץ שלו.

“תן מה שיש לך. יש מישהו שייתכן שעבורו זה שוה יותר ממה שתוכל לשער בנפשך"

עדיין לא התקבלו תגובות לידיעה

המחילה יכולה להיות שינויי גישה בלבד. הגעתי לנר-אנון מלא מרירות כלפי המכורה שבחיי. כאשר הבנתי שהמרירות שלי הזיקה לי יותר מאשר למישהו אחר, התחלתי לחפש דרך אחרת לבחון את מצבי.

במשך הזמן, התחלתי להאמין שהמכורה אותה אהבתי הייתה השליחה שהכוח העליון שלי שלח אלי על-מנת להביא אותי למסקנה שאני זקוק לעזרה. לא יהיה הוגן להאשים אותה או לומר לזכותה שלקח לי זמן רב עד שהמסר הגיע לתודעתי. העדפתי לסבול התנהגות בלתי מקובלת מפני שלא רציתי להודות שאני הייתי זקוק לעזרה. עשיתי כמיטב יכולתי בעזרת הכלים והיידע שהיו בידי באותו זמן, ואני מאמין שגם היא עשתה כך. בסופו של דבר המסר הגיע לתודעתי. הגעתי לחדרים של נר-אנון, וחיי השתנו בדרכים מופלאות. אינני מכחיש שנאמרו ונעשו דברים מכאיבים לאורך כל הדרך, אבל אני מסרב להמשיך לסחוב את כובד המרירות.

“למחול זה לא לשכוח, זה להשתחרר מן הכאב". Mary McLeod Bethune  

עדיין לא התקבלו תגובות לידיעה